ספר מקורות להיסטוריה של הכנסייה העתיקה“ מאת ג’וזף קולן אייר הוא ספר היסטורי שנכתב בתחילת המאה ה-20. היצירה משמשת כאוסף מקורות ראשונים וחומרים מסייעים להבנת היסטוריה של הכנסייה הנוצרית, ומתמקדת בתקופה שבין ימי האפסטולים לסוף תקופת הקונציליה. מטרתו היא לסייע בהדרכה ובלימוד של היסטוריה כנסייתית, ולגרום לכך שהמידע יהיה נגיש לכל המעוניינים בנושא הנצרות המוקדמת. החלק הראשון של הספר מספק רקע בסיסי, ומגדיר את המסגרת לחקר הנצרות העתיקה, המחולקת לשתי תקופות עיקריות: התקופה שבה הכנסייה חייתה בתנאי רדיפה, והתקופה שלאחר מכן, כאשר היא הפכה לדת המדינה לאחר עלייתו של קונסטנטינוס לשלטון. אייר מציין את החשיבות שבמקורות ראשונים להבנת התנאים ההיסטוריים של הכנסייה, ומזכיר אירועים בולטים כגון מעצריו של נרון ומותם של אפסטולים מרכזיים. הוא מדגיש את התפקיד של המסמכים העתיקים, ובהם דיווחיהם של יוסטיניוס ואבות הכנסייה האחרים, בהבנת הדרך שבה הנצרות המוקדמת התפתחה והתפשטה בפני אתגרים חיצוניים ופנימיים כאחד.