„Μικρά Φυσικά, Τόμος Δεύτερος” מאת אריסטו הוא פרסום מדעי שנכתב ככל הנראה במאות הראשונות לספירה. יצירה זו מתמקדת בתופעות טבע שונות ובחוויות אנושיות, ובהן מהותם של החלומות, הסיבות להם והשפעתם על התפיסה, תוך שילוב בין פילוסופיה לבין תצפית אמפירית כדי להבין תופעות חושיות. תחילתו של כרך זה עוסקת במושג החלומות, וטוענת שהם מתרחשים בתחום החושי ולא בחלק הרציונלי של הנפש. אריסטו פותח בדיון על האופן שבו החלימה שונה מן התפיסה החושית בזמן הערות, ומדגיש שאף על פי שאדם עשוי לחוות בחלומות דימויים חיים, הם אינם נשלטים בידי גירויים חיצוניים באותו אופן כמו בזמן ערות. הוא מציע שחלומות הם רשמים שיוריים של חוויות חושיות קודמות, המספקים תובנות על פעולתן של התפיסה והדמיון במהלך השינה. נוסף על כך, אריסטו בוחן כיצד מצבים רגשיים וגופניים יכולים להשפיע על החלימה, ומרמז על יחסי גומלין מורכבים בין הנפש לגוף בנרטיבים ליליים אלה.