סיפורי העדרה, האכסניה והארמון” מאת וילהלם האוף הם אוסף של סיפורים מרתקים שנכתבו בתחילת המאה ה-19. היצירה משוחקת ברוח הסיפורים העממיים הקלאסיים של המזרח התיכון, ומציגה דמויות חיות וסיפורים מלאי הרפתקאות. האוסף עוסק בנושאים כמו מזל, מגיה והשילוב שבין חייהם של אנשים; במסגרתו, הסיפורים הופכים לאמצעי חיבור בין הדמויות. הסיפור הראשון באוסף מתחיל בעדרה העוברת את המדבר, ומציין את הסביבה שבה היא נמצאת ואת אותו רוכב פרש מסתור בשם סלים ברוך. כאשר סלים מצטרף לעדרה, הוא מציע שכל אחד מהאנשים יספר סיפור במהלך הנסיעה, ובכך מתחיל מערך החלופה של סיפורים. הסיפור הראשון שהוא משתף בו, “הציפור הנוגה והח’ליף”, מספר על הח’ליף חאסיד ועוזרו הגדול אשר עוברים שינוי מגיתי והופכים לציפורים נוגות; במהלך הרפתקאותיהם הם לומדים על צניעות ומזל. הכניסה הזו לאוסף מכינה את הקרקע לחוויה מרתקת, המבטיחה למשוך את הקוראים בשילוב שבין הדמיוני לעמוק דרך סיפורים מתחברים זה לזה.