קאנט וגתה" מאת ג'ורג זימל הוא מחקר פילוסופי שנכתב בשלהי המאה ה-19 או תחילת המאה ה-20. היצירה חוקרת את הדעות העולמיות והפילוסופיות השונות של אימנואל קאנט ויוהאן וולפגנג פון גתה, ומציעה בחינה מעמיקה של תרומתם לחשיבה המערבית ולזהות התרבותית. הטקסט עוסק בנושאים כגון מהות הקיום, הפרשנה, המוסר והאיזון שבין החוויה הסובייקטיבית למציאות האובייקטיבית. בתחילת הספר מוצג הדו-אופי הבסיסי שבין העולם הסובייקטיבי לזה האובייקטיבי, והחשיבות שבהבנת ההבדלה ביניהם. זימל מדן על כך שהפילוסופיה של קאנט מייצגת את שיא הסובייקטיביזם, ומבליט את התפקיד של האני בהשפעה על הפרשנה שלנו לעולם, תוך שהוא שומר על חשיבותה של המציאות החיצונית. לעומת זאת, הגישה של גתה מתמקדת באיתור האחדות שבין החוויה האנושית לעולם הטבעי, ומציעה תפיסה שלמה יותר המשלבת הן את ההיבטים הפנימיים והן את החיצוניים של הקיום. דבר זה מספק את הבסיס להשוואה בין שיטותיהם הפילוסופיות ונקודות המבט שלהם, וחושף את הדיאלוג העשיר בין שתי דמויות מרכזיות בהיסטוריה התרבותית והאינטלקטואלית של גרמניה.