"Psychotherapy" מאת ג'יימס ג'יי. וולש הוא פרסום מדעי שנכתב בראשית המאה העשרים. הספר בוחן את היישומים ההיסטוריים והמעשיים של הפסיכותרפיה בטיפול הרפואי, תוך הדגשה מיוחדת של ההיבטים הפסיכולוגיים של הריפוי. וולש, חבר בכמה אגודות רפואיות ופרופסור, תומך בשימוש מכוון יותר בפסיכותרפיה, בטענה שלתודעה תפקיד מכריע הן בבריאות הגוף והן בבריאות הנפש. פתיחת הספר מניחה את התשתית בדיון בהקשר ההיסטורי של הפסיכותרפיה ברפואה, ומתחקה אחר מקורותיה עד לרופאים הקדמונים שהכירו בחשיבות ההשפעה הנפשית על הריפוי. וולש מביא דוגמאות מתקופות שונות ומפרקטיקות רפואיות שונות, ומדגיש את חשיבותם המתמשכת של המצב הנפשי ושל הסוגסטיה בטיפול. הוא מציין כיצד ביטחונם של הרופא ושל המטופל כאחד עשוי לשפר את תוצאות הטיפול, ובכך מבסס את הצורך בשילוב מכוון של טכניקות פסיכולוגיות במעשה הרפואי. הדגש היסודי הזה מבליט את טענתו של וולש כי הבנת יחסי הגומלין בין הנפש לגוף חיונית לריפוי יעיל.