האפיסקופים והמדע” מאת ג’יימס ג’. וולש הוא ספר היסטורי שנכתב בתחילת המאה ה-20. הספר חוקר את היחסים המורכבים ולעתים קרובות מוטעים שבין הרשויות האפיסקופיות להתפתחות המדע והרפואה, מהעת הביניימית ועד המאה ה-19. וולש מבקש להפיר את התפיסות השגויות הנפוצות בנוגע להתנגדות הנטענת של הכנסייה להתפתחות המדעית, במיוחד בתחום החינוך והפרקטיקה הרפואית. בתחילת הספר מציג המחבר את האמונה הנפוצה שהכנסייה הקתולית והאפיסקופים התנגדו למדעים הרפואיים, במיוחד לנתיחה ולאנטומיה. הוא מספר על מסע החקירה שלו בנושא זה ומציג עדויות רבות שסותרות את הטענות הללו. וולש מדגיש את התרומות החשובות של הכנסייה להקמת בתי ספר רפואיים ולעידוד המחקר המדעי בעת הביניימית, ומציין דמויות מרכזיות והתפתחויות היסטוריות שמדגישות את התמיכה של האפיסקופים במדע וברפואה, בניגוד להרגל השגוי שלפיו הכנסייה עצמה חיבלה בהתפתחות המדעית.