תהילה שנגנבה” מאת ויטוריו אימבריאני היא קובץ מחקרים ביקורתיים שנכתבו בשלהי המאה ה-19. היצירה מורכבת מארבעה מאמרים עיקריים העוסקים בנושאים של ספרות, שמצה ואמינות אמנותית, ומשקפים את הביקורת של אימבריאני כלפי השטחיות בשירה וכלפי דמויות ספרותיות מן זמנו. השם מעיד על התמקדות בנושא התהילה שנגנבה ובהשפעות של שמצות חסרות תוכן. בפתיחת הקובץ מציין המחבר את מוטיבציותיו להוציא מחדש את מחקריו הביקורתיים, במטרה להגן בתוקף על איכות הספרות מול הפופולריות שנצברת דרך העלמת עובדות וחוסר איכות. אימבריאני מביע את אכזבתו מהמצב הפוליטי והספרותי באיטליה, שבו שמצות מלאכותיות חוסמות את הפוטנציאל האמנותי האמיתי. הוא מביע רצון עז לרנסנס בהכרה התרבותית של איטליה, ודוגל בעצמאות אינטלקטואלית ובהקפדה על הערכים האמנותיים האמיתיים, במיוחד בקשר לשירתו של אלארדו אלארדי. דרך מחקריו הביקורתיים, אימבריאני מציג תפיסה חמורה של השטחיות בעיסוק באמנות ובספרות ששלטה בתקופתו.