«The Modes of Ancient Greek Music» מאת ד. ב. מונרו הוא מחקר אקדמי בתיאוריה המוזיקלית של יוון העתיקה, שנכתב בשלהי המאה ה־19. הטקסט בוחן את המודוסים המוזיקליים השונים — כגון דורִי, פריגי ולידי — ואת משמעותם התרבותית כפי שהבינו אותה פילוסופים מן העת העתיקה, כגון אפלטון ואריסטו. מונרו מעמיק באופן שבו האמינו כי מודוסים אלה משפיעים על רגשות ועל אופי, ובכך משקף את הקשר העמוק בין מוזיקה, אתיקה וחינוך ביוון העתיקה. פתיחתה של יצירה זו מכינה את הקרקע לחקירה מעמיקה של נקודות מבט היסטוריות על מוזיקה, ובפרט של ההשלכות המוסריות והחברתיות הקשורות לצורות מוזיקליות שונות. מונרו מפנה לתרומותיו הקודמות לטקסטים היסטוריים ומכיר בתגליות חדשות שעשויות להשפיע על ההבנה העכשווית של המוזיקה היוונית. הוא מדגיש את המורכבות הכרוכה בפרשנות המודוסים העתיקים הללו, ומציין כי בקרב החוקרים מתקיים ויכוח מתמשך בשאלה האם הם הוגדרו על פי גובה הצליל שלהם, מבנה המרווחים שלהם או על פי שניהם. חלק מבואי זה סולל את הדרך לדיון שיטתי במודוסים וביסודותיהם התאורטיים, ומבטיח חקירה מקיפה המבוססת על טקסטים היסטוריים ועל שיח פילוסופי.