“Sämtliche Werke 20: Aus dem Dunkel der Großstadt: Acht Novellen” מאת דוסטויבסקי הוא קובץ נובלות שנכתבו מאמצע המאה התשע־עשרה ועד סופה. הכרך מאגד שמונה סיפורים שבמרכזם פטרבורג, העוסקים בניכור עירוני ובמאבק מוסרי, ומעמיד בקדמת הבמה פקידים, סטודנטים ומנודים אחרים הנאבקים במצפון, בעוני ובלחציה של עיר המתחדשת במהירות. פתיחת הקובץ מציגה את דוסטויבסקי כמשורר המטרופולין המודרני: מסה מבואית משווה בין ניסיונה הקדחתני של העיר לבין החיים היציבים יותר בכפר, ומציבה את סנקט פטרבורג ככור היתוך טרגי ומלאכותי של הגורל הרוסי; אחריה מתארת הקדמה את שמונה היצירות הכלולות ומסבירה את בחירת הכותרת. מיד לאחר מכן נפתחת הנובלה הראשונה בקולו המפורסם של פקיד מדינה לשעבר, שזהותו אינה נמסרת, היושב ב“פינתו”—מספר הסיפור המייסר את עצמו, מלא סתירות, ומכנה את עצמו חולה ורושף מרירות. הוא נזכר באכזריות קטנות ליד שולחן עבודתו, מודה שמודעות־יתר משתקת את הפעולה, ומנתח את ה“הנאה” המעוותת שמוצאים בהשפלה, בכאב ואפילו בכאב שיניים. הוא מנגיד בין “אנשי המעשה” האימפולסיביים לבין האינרציה דמוית־העכבר שלו, מזכיר את “חומת האבן” של חוקי הטבע, ופותח במתקפה עזה על האגואיזם הרציונלי ועל תוכניות אוטופיות, תוך התעקשות שבני אדם יבחרו לפעמים בניגוד לאינטרס שלהם רק כדי לבסס את חירותם.