"L'art de lire" מאת אמיל פאגה הוא מסה ספרותית ומדריך מעשי לקריאה שנכתב בראשית המאה העשרים. הוא מתווה כיצד לקרוא לא כמבקר בתפקיד אלא כקורא מעודן המבקש את מלוא העונג וההבנה. פאגה טוען בעד קריאה איטית וקשובה ובעד שיטות המותאמות לסוגי יצירות שונים — פילוסופיות, רגשיות ודרמטיות — כדי שהקוראים יחשבו טוב יותר, ירגישו באמת ויראו בבהירות רבה יותר. פתיחת הספר מנגידה קריאה כדי ללמוד או לשפוט עם קריאה לשם הנאה, ומצהירה על מטרת המחבר: ללמד את אמנות הקריאה המהנה והנבונה. תחילה באה כלל יסוד — תמיד לקרוא לאט, לחשוד ברושם ראשון, להימנע מדילוג — משום שהאיטיות גם מעמיקה את ההבנה וגם מבדילה מיד ספרים ראויים מן השאר. לספרי רעיונות הוא ממליץ על השוואה מתמדת הלוך ושוב בתוך הטקסט כדי לחשוף את המושגים השולטים של המחבר, את גדילתם ואת סתירותיהם, ומדגים באפלטון, במונטסקייה, בדקארט ובלא רושפוקו; הוא מציג זאת כדו-קרב אינטלקטואלי מנומס המשחיז את דעת הקורא בלי דוגמטיות. לספרי רגש הוא קורא תחילה להיכנע לרגש, ואחר כך לשלב שני של שיפוט המושתת על התבוננות בחיי הממש ועל ניתוח עצמי, עם אזהרות לגבי מקרים "חריגים" וגלריית דיוקנאות קצרה של סוגי קוראים (רודפי עלילה, ריאליסטים, אידיאליסטים, חסידי שירה, מחפשי החריג וקלאסיציסטים). בפונו לדרמה הוא מגן על קריאת מחזות כערעור על התיאטרון, ומייעץ לקרוא אותם כאילו הועלו על הבמה — לראות כניסות, קיבוצים ומחוות — בייחוד בטרגדיה היוונית; דוגמה מפורטת מפרקת את הפעולה הגופנית הגלומה ב"פדר" של רסין בטרם עובר הדיון אל "אתליה".