... Et l'horreur des responsabilités (suite au Culte de l'incompétence)
על הספר
"... Et l''horreur des responsabilités (suite au Culte de l''incompétence)" מאת Faguet הוא מסה פוליטית ומשפטית שנכתבה בראשית המאה העשרים. היא טוענת שמוסדות צרפת המודרניים מסודרים במודע כדי להתחמק מאחריות, בדגש מיוחד על האופן שבו מערכת המשפט והחיים הציבוריים מטילים את האשמה על חוקים, על ממונים ועל המדינה. החיבור ממשיך את ביקורתו הרחבה יותר של המחבר על חוסר כשירות אזרחית בבחינת החוק, המקצועות, המשפחה ומנהגים חברתיים בעדשה פולמוסית חדה. פתיחת החיבור טוענת שהצרפתים שואפים להיות חסרי אחריות ומכוונת תחילה לרעיונות ולמנהגים משפטיים. היא טוענת שמימי המהפכה השופטים מצטמצמים למיישמים אוטומטיים של חוקים, ופושטים מעליהם אחריות מוסרית, שלא כמו השופטים הצרפתים הישנים, השופטים האנגלים או הפראיטורים הרומיים שעיצבו את החוק וחשו בנטליו. מקרהו של Beccaria למען טקסטואליזם קפדני מובא כדי להראות כיצד הפחד מפני "רוח החוק" גם מגונן על שופטים מפני האשמה. המחבר מגן על מכירת המשרות השיפוטיות של ה-Ancien Régime (בעקבות Montesquieu ו-La Beaumelle נגד Voltaire) כערובה פרדוקסלית לעצמאות, וטוען שהמהפכה סיפחה את הצדק לרשות המבצעת, ועשתה את הממשלה לשופט האמיתי. לאחר מכן הוא ממחיש שפיטה ממוסחרת: גינויו של בית המשפט בפריז את הקרדינל Luçon, שלכאורה התבסס על הבטחות משרד וציטוט מעוות, ואת בית המשפט לערעורים (Court of Cassation) בשנת 1906 בפרשת דרייפוס, שנאמר כי הפך סעיף משפטי על פיו כדי להימנע מבית דין צבאי חדש—ובכך פייס את השלטון תוך שהשאיר את התיק בלתי פתור. הנרטיב מתרחב כדי להראות חדירה של הרשות המבצעת והפרלמנטרית, השפעתם של צירים ושל "ממשלות" מקומיות, והדים של Guizot ושל Poincaré על סכנת הפוליטיקה בבתי המשפט. לסיכום, ההתחלה מציירת מערכת משפט המוגנת כפליים—על ידי מילוליות ועל ידי ציות—ומשאירה את הצדק בידי סמכות חסרת אחריות.
