Ejercicios מאת בנימין חרנס הוא אוסף של אמרות ספרותיות ומסות-ביקורת קצרות שנכתב בראשית המאה העשרים. הספר חוקר את מלאכת הכתיבה ואת האסתטיקה של האמנות המודרנית, וטוען למען דיוק, משמעת ובהירות מאירה בלשון. על פני קטעים קצרים ממוספרים מהרהר המחבר כיצד המחשבה דורשת מילים מדויקות; דוחה רהיטות ריקה, קלישאה ו„הסגנון השגור“; ומגן על פרוזה הדוקה, קצבית, שמוטב לקוראה בחצי-קול. הוא מנגיד מים ואש כדימויים להתחדשות אמנותית, משבח את הדימוי ככלי חי ולא כתעלול קישוטי, וקורא לגזור את הרטוריקה כדי לחשוף קו מתאר ודופק טהורים. הוא מבקר וירטואוזיות בלי תוכן, מבדיל בין אשליית בימת הקדמה למבחן העירום של זירת הקרקס, ומציב דגמים של חיסכון ומיקוד (כגון שארלו של צ'פלין ורמון גומס דה לה סרנה). הוא מציג מחדש את הרומן כשיר בתנועה, אפריז הנישא בטמפרטורה לירית ולא בערימת אירועים, ומהרהר בכוחותיה ובמגבלותיה של האמרה. פרקים מאוחרים יותר משרטטים סוגי שירה (של מתח, צורה, מוזיקה או צבע), חוגגים את השתוממותו הראשונה של הילד, ומסתיימים בפרדוקס: הפרוזה יכולה להיות אויבת המחשבה והחרוז אויב השיר—אלא אם האמן שולט בהם והופך אותם.