התפתחות הרגש כלפי הטבע בימי הביניים ובעת המודרנית“ מאת אלפרד ביסה היא ספר היסטורי שנכתב בשלהי המאה ה-20. הספר חוקר את התפתחות היחס של האנושות לטבע, ומבחן כיצד הרגש זה השתנה מהעת העתיקה דרך ימי הביניים ועד לעת המודרנית, עם דגש על תקופות שונות ועל הביטויים הספרותיים של אותן רגשות. בתחילת הספר מוצגים המטרות וההקשר של ביסה לחקר זה; הוא מדבר על החשיבות ההיסטורית של הטבע בחיי האדם, ומציין כיצד הנוף הפיזי מתבטא ביצירות תרבותיות ובתגובות רגשיות. ביסה מכין את הרקע לחקר מעמיק של האופן בו ציוויליזציות שונות התמודדו עם הטבע, ומדגיש את התפקיד החשוב של הספרות כחלון לרגשותיה של חברה כלפי העולם הטבעי. הוא מציין גם את המתח שבין הנקודות המבטאות ראיון טרנסצנדנטלי לטבע בנצרות לבין הנקודות המבוססות על מסורות פגאניות עתיקות יותר, ומציע שנושאים אלו ייבחנו בהמשך לאורך הספר.