סנג נובה” של מריה ואיירדה הוא רומן שנכתב בשלהי המאה ה-19. הסיפור מציג את רמון דה מונטבריו, גבר צעיר החוזר לבית משפחתו לאחר שהשלים את לימודיו, במטרה להתחדש עם שורשיו תוך עמידה בציפיותיו של דודו, מוסאן חואן. הסיפור מערער על תמונות כמו הקונפליקט בין מסורת למודרניות, בין שאיפות אישיות לקשרים משפחתיים, ועל התפתחות התפקיד של החינוך ובחירות הקריירה. בתחילת הרומן, היחסים בין רמון לדודו מהווים את ליבת העלילה. רמון מקבל מכתב חם מדודו, שמציין את רצונו שרמון יבחר דרך מסורתית יותר, במיוחד בתחום הדתי, בניגוד לשאיפותיו של רמון ללמוד הנדסה. הפרקים הראשונים מתמקדים בנסיעתו של רמון חזרה הביתה, בהרהותותיו במהלך הדרך ובהבדלים בדעותיהם על סגנון החיים השמרני של דודו. קיומו של קונפליקט זה מאפשר התבוננות עמוקה ביחסיהם, ובמקביל מציגים דמויות משניות חשובות כמו פאסקל, השליח הנאמן, ופליסה, המשרתת, אשר מלعבות תפקיד מרכזי בדרמה המשפחתית שמתפתחת.