ג’וקונדה” של גבריאלה ד’אנונציו היא טרגדיה שנכתבה בתחילת המאה ה-20. המחזה מתרחש בפלורנסה ומכיל דמויות כמו לוציו סטטאלה, סילביה סטטאלה ולורנצו גדדי; הוא עוסק בנושאים של אהבה, אמנות ועבר מעצבן. העלילה מתמקדת בלוציו, אמן החוזר לחיים לאחר אירוע מסוכן, ובהיחסים שבינו לבין העבר וההווה שלו, במיוחד בנוגע לדמותה של ג’וקונדה. בתחילת המחזה מתואר הבמה באופן מדויק, מה שמשקיף אווירה של הרמוניה ותנועות רגשיות עמוקות. בסצנה הראשונה מוצגים סילביה סטטאלה ולורנצו גדדי, המדברים על ההתאוששות של לוציו ועל התקוותיהם שיחזור ליצירה; הם משקפים את השפעת החוויות הטראומטיות שעבר. סילביה מתמודדת עם רגשותיה כשלוציו מתחיל להתעורר מחדש לחיים ולאמנות, מה שמעיד על המתחים הבלתי פתורים שבינו לבין ג’וקונדה – אהבתו מהעבר שעדיין משפיעה עליו. הפרולוג מסמן את הטון של הקונפליקטים הדרמטיים והמאבקים הרגשיים שעתידים להתרחש, ומצביע על העימום בין אהבה, זיכרון ושאיפות אמנותיות.
דף ויקיפדיה על הספר זה: en.wikipedia.org/wiki/La_Gioconda_(play))