חסד לזולת“ מאת ויטוריו ברסציו הוא רומן שנכתב בשלהי המאה ה-19. הסיפור מתמקד באנטוניו ונארדי, צייר החי בעוני, בחדר צפוף בראש הבניין יחד עם אשתו וארבעת ילדיו. בעוד החובות שלו גדלים ודרישות החיים הקשות ממשיכות, מצבו הולך ונהיה גרוע יותר עם הגעתו של המארח, פיורנצו מארונה – אדם המסמל את הברברות של אלה המשתמשים בכוח ועושר למטרות זדוניות. הסיפור מדגיש נושאים כגון אי-שוויון חברתי, משברים משפחתיים והתפיסה הלעתים קרובות שגויה של חסד בחברה. בתחילת הרומן אנו מכירים את המצב הקשה של אנטוניו ונארדי – אמן עני המתמודד עם בעיות כספיות ועם הנטל של משפחה גדלה. סטודיווו שלו, הממוקם בראש בניין הרוס, משמש לו גם כמקום עבודה וגם כבית; החיים המשפחתיים שלו מלאים בהרעצות של ילדים ובדרישות אינספוריות מצד אשתו, רוזינה. עם התקדמות הסיפור, אנו מכירים את מארונה, המארח שמגיע לגבות את הדיור המופסד ומפגין חוסר מוחלט באמפתיה כלפי הדיירים שלו. למרות כישוריו, ונארדי מתמודד עם חובות גדלים ועם לחצים משפחתיים קשים. ההקשר הראשוני הזה מכין את הבמה לחקירה עמוקה יותר של האתגרים שאיתם מתמודדים הדמויות, ומבליט את הנושא של חסד – או של היעדרו – במציאות הקשה שלהם.