"I drammi de' campi" מאת אמיליו ראגה הוא רומן שנכתב בסוף המאה התשע-עשרה. הסיפור מתרחש ברקע כפרי סיציליאני ובוחן נושאים כגון מוסר, נאמנות משפחתית והדינמיקה החברתית של חיי הכפר. במרכז העלילה ניצבת דמותו של פפה, נער שובב, שתעלוליו ומגעיו המוקדמים עם גניבה מושכים את תשומת לבם של סבו, סאווריו, ושל הכומר המקומי, דון פרנצ'סקו, ומדגישים את המאבק בין שובבותו המולדת לציפיות להתנהגות ישרה בתוך משפחתו. בראשית הסיפור מוצג לנו פפה, הזוכה לעיתים קרובות לנזיפות מסבו הקפדן סאווריו, בעודו מהרהר באי-שביעות רצונו מן המוסר. ניסיונותיו של סאווריו להחדיר בפפה ערכים נוצריים נתקלים במרדנות מצד הנער, המובילה אותו בנתיב של גניבה, הכולל בסופו של דבר סדרת עבירות קלות לצד בני גילו. ככל שפרקי הפתיחה מתקדמים, מחריף המשבר המתפתח סביב מעשיו הרעים של פפה לאחר שהוא נתפס גונב אגסים, ואחרי כן גניבות חמורות יותר עם חברו קסטרנצה, החושפות נושאים של פיתוי ואת האתגרים הניצבים בפני הדור המבוגר בהנחיית הצעירים. הנרטיב משמש כעדשה אל המתחים בין מסורת למודרניות בחיי הכפר הסיציליאני.