ערבי התזמורת" של אקטור ברליוז היא סדרה של סיפורים שנפרסמו בשנת 1852. ביצירה הסאטירית זו, ברליוז מדמיין מוזיקאנים שמתעייפים כל כך מהופעות באופרות חסרות ייחוד, עד שהם משתפים אחד את השני בסיפורים במהלך ההופעות. אולם, כאשר מנוגנים שירותים מופת של מוצארט, בטהובן או ובר, שוררת דממה – לא נאמר אף סיפור. באמצעות הומור וחכמה חדה, ברליוז מביע ביקורת על עולם המוזיקה של זמנו, ובמקביל מציג תמונות של חיי הקונצרטים במאה התשע-עשרה, של עניינים תיאטרליים ושל התשוקות האמנותיות שלו עצמו.