״The Story of Opera״ מאת א. מרקהם לי הוא חיבור היסטורי שנכתב בראשית המאה העשרים. החיבור בוחן את התפתחות האופרה כצורת אמנות ואת תמורותיה, ועוקב אחר מקורותיה, התפתחותה, תורמיה המרכזיים ובתי הספר הלאומיים השונים. הספר, שנועד לשמש הן מבוא נגיש והן מקור עיון, סוקר מלחינים חשובים, סגנונות, רפורמות ונוהגי ביצוע באופרה, ומספק גם הדרכה למאזינים ולתלמידים. קהל היעד המשוער נע בין חובבים מתעניינים לבין תלמידים רציניים יותר המבקשים סקירה עדכנית וקריאה של המסורת האופראית. פתיחת ״The Story of Opera״ מציגה את האופרה כצורת אמנות מורכבת, מלאכותית במקצת אך עמוקה בהבעתה, ומבדילה אותה מן הדרמה המדוברת בשל הסתמכותה על מוזיקה רציפה להדגשת הרגש והסיפור. תחילה דן המחבר בקושי להגדיר אופרה, ומדגיש את מאפיינה המהותי: דרמה בימתית שבה המוזיקה היא רכיב יסודי, ולא קישוטי בלבד. לאחר מכן מתווה הטקסט את ההתפתחות ההיסטורית של האופרה ומציג לקורא חידושים גדולים, רפורמות ובתי ספר לאומיים, מן הניסויים האיטלקיים המוקדמים ועד הרפרטוארים של גרמניה, צרפת ואנגליה. הנרטיב סוקר את תפקידיהם של רפורמטורים מרכזיים כגון מונטברדי, גלוק ווגנר, מתאר את האופי המחזורי של מגמות ורפורמות אופראיות, ומבסס את חשיבות ההבנה הן של המוזיקה והן של התוכן הדרמטי כדי להעריך במלואה את משמעות האופרה.