חינוך כשירות", מאת ג'י. קרישנמורטי, הוא חיבור פילוסופי על מהות החינוך, שנכתב בשלהי המאה ה-20. הספר מחקר את התפקיד המשנה של החינוך בפיתוח האישי והחברתי, ומדגיש את החשיבות שבאהבה ובהבנה ביחסים בין מורים לתלמידים. הוא מציע לשנות את המערכת החינוכית כך שתתמקד בצרכים הרגשיים והרוחניים של הילדים, בניגוד למבנים קונבנציונליים וקשיחים אשר מכבידים על הצמחה האישית. קרישנמורטי טוען כי החינוך האמיתי צריך לפתח בקרב מורים ותלמידים את הרגש של שירות ואחריות. הוא מציע שהאהבה צריכה להיות בבסיס הגישה של המורים, ושהסביבה החינוכית תעודד את התלמידים ללמוד בשמחה ובחופש. הטקסט מפרט את התכונות החיוניות שצריכים להיות למורים, כמו אהבה, סובלנות וחוסר רצון בדברים חומריים, ומאמין שכך יתפתח אווירה של כבוד הדדי וצמיחה משותפת. על ידי הענקת עדיפות לצרכים האישיים ולפיתוח האישיות של התלמידים, בתי הספר יכולים להפוך למרכזי שמחה וקהילה, ולא רק למוסדות להפצת ידע – דבר שיסייע בהפיכת אזרחים מלאי חמלה ונכונות.