החוזה החברתי והנאומים" של ז'אן-ג'אק רוסו הוא יצירה בסיסית בתחום הפילוסופיה הפוליטית, שנכתבה בשלהי המאה ה-18. הטקסט מחקר את היחס בין האנשים למדינה, ובוחן כיצד ניתן להקים ולהצדיק סמכות פוליטית חוקית. מרכזי בניסוחו של רוסו היא הרעיון של החוזה החברתי, שלפיו אנשים מסכימים באופן קולקטיבי ליצירת חברה המנוהלת על ידי הרצון הכולל של הציבור, במטרה לשפר את הרווחה המשותפת. בתחילת היצירה כותב רוסו באופן מעורר: "האדם נולד חופשי; אך בכל מקום הוא שבועד", מה שמשקף את החיפוש שלו אחר הדרכים בהן המבנים החברתיים והפוליטיים לעתים קרובות דוחסים על החופש האנושי. הוא מערער על החוקיות של סמכות הנוצרת באמצעות כוח, ומבדיל בין קשרים טבעיים לבין קשרים חברתיים; הוא מציע כי אף שהמשפחה מהווה את החברה הטבעית הראשונה, הרי שהמוסדות הפוליטיות חייבות להתבסס על הסכמה הדדית ועל חוקים מסודרים. באמצעות העמקה בנושאים אלו, רוסו פותח את הדרך לחקירה עמוקה יותר של מהות החופש, של תפקיד הממשלה ושל העקרונות שעומדים בבסיסם של מסגרות חברתיות חוקיות.