Ricordi di gioventù : Cose vedute o sapute - 1847-1860
על הספר
„Ricordi di gioventù: Cose vedute o sapute - 1847-1860“ מאת ויסקונטי ונוסטה הוא ספר זיכרונות היסטורי שנכתב בראשית המאה ה־20. הוא מגולל את נעוריו ואת התעוררותו הפוליטית של המחבר בלומברדיה ובוולטלינה בשנים הסוערות סביב הריסורג'ימנטו האיטלקי, ומשלב דיוקנאות משפחתיים עם הצצות של עד ראייה לחיי האזרחים ולתסיסה הלאומנית. צפו לסצנות ביתיות אינטימיות, לשרטוטים של דמויות חשובות ולמבט מקרוב על האופן שבו דור שלם עבר מהרגלים שקטים להתנגדות גלויה. הדגש הוא על חוויה אישית ולא על היסטוריה רשמית, כשהכול מסונן מבעד לעיניו של מילאנזי משכיל. פתיחת ספר הזיכרונות ממסגרת את הסיפור כמכתב אל אחייניו של המחבר, ומסבירה את רצונו לתעד את מה שראה ושמע מילדותו ועד לזעזועים שהובילו לקראת איחוד איטליה. הוא מעלה באוב בית אוהב, ומתאר את אביו המלומד וההגון ואת אמו השנונה ורחבת הלב; לאחר מכן הוא חוזר אל סבא־רבא שהיה קשור לשלטון גריסונס ואל סבו, שהיה פעיל בפוליטיקה של וולטלינה בשלהי המאה ה־18. הוא משווה בין מנהגי מילאנו שלפני 1848 לבין השינויים המאוחרים יותר, נזכר בבהלת הכולרה ובתהלוכה הקיסרית, ומתאר את שנות לימודיו הראשונות במכון בוסלי (את המאסטרו פוצי רב־התושייה, את המשמעת הקפדנית ואת חבריו לספסל הלימודים), לצד השיעורים שקיבל מאביו בבית והקיצים בוולטלינה. הוא משרטט את עבודתו המלומדת של אביו, את קשריו עם צ'זארה קורנטי ועם פטריוטים אחרים, וכן תאונת מרכבה שפגעה בראייתו של אביו, ואחריה טיול סוער שקדם למותו הפתאומי של האב ב־1846. לאחר מכן הסיפור עובר לשנת 1847: לימודים בבית, חונכותו של קורנטי, קריאה נלהבת (בראש ובראשונה ברקט, בעוד רעיונותיו של מציני נפוצים), הלך הרוח האזרחי המתעורר, שסומן בהלווייתו של קונפאלוניירי, מסע צדקה רחב־היקף בהובלת נשים והתלהבות מפיוס התשיעי. השיא מגיע עם הגעתו המתוחה של הארכיבישוף רומילי, עם תאורות המוניות, עימותים עם המשטרה והנפגעים הראשונים במילאנו, לצד פעילות מחוזית — מזמורים וסיסמאות על הקירות — בוולטלינה; מלווים מקומיים, ובהם ג'אקומו מריצי, שלמד בווינה, נכנסים לזירה כשהתסיסה מתפשטת.
