"Terveeks'' — Buddha!" מאת סולו-וייקו פקולה הוא ספר מסע שנכתב בראשית המאה ה־20. הוא עוקב אחר נוסע פיני הנע מן המזרח התיכון אל הודו הבריטית וחוצה את דרום־מזרח אסיה בדרכו לאוסטרליה, ומשלב אפיזודות על סיפון ספינות, מסעות ברכבת ורישומי רחוב של ערים קולוניאליות. הסיפור, המסופר בקול אנקדוטלי, לעיתים קרובות הומוריסטי ולעיתים בעל דעות נחרצות, מתמקד במפגשים יומיומיים, במחסומי שפה ובהיררכיות החברתיות של האימפריה. בתחילת העלילה המחבר זונח את תוכניתו להיכנס להודו בדרך היבשה ובוחר באוניית British India Steam Navigation מבצרה, חולק תא עם קצינים הינדואים, צופה בנוסעי הסיפון מבשלים בעיצומן של גלי המונסון, ומגיע דרך קראצ'י לבומביי. רשמיו הראשונים מדגישים את המראה האירופי של חלקים מערי הנמל ההודיות, בניגוד לתחנות הצפופות, לנסיעות ברכבת במחלקה השלישית, למנהגי עישון מאולתרים ולפרשה קודרת של חבלה חשודה שהובילה לתאונה. הוא מעיר על פערי השפה אף על פי שהאנגלית האימפריאלית משמשת לתקשורת, מציע הערות ישירות (ולעיתים קרובות מוטות) על מנהגים מקומיים, כגון כריעה ליד המסילות ומעמדם של בעלי החיים הקדושים, ומתאר נץ הלוכד תרנגולת ברחוב. בהגיעו לסינגפור הוא מתאר נמל קוסמופוליטי הנשלט בידי הסינים, ובו דרכים משובחות, תעלות ניקוז פתוחות, נהר מצחין, אוטובוסים דמויי חשמליות, וביקורים במטעי גומי ובגן הבוטני; כדי לזכות בגישה הוא מסתמך על עורך עיתון ולא על קונסול. רישומי הרחוב כוללים רגשות אנטי־אנגליים, הליכה לאיבוד, חיוכים שחושפים שיני זהב, מקומות לינה רועשים עם פסנתר וכינור, אמבטיות המשמשות כמכלי מים, מסגד סמוך והרמון שמור, וכן פרשה שבה אקורדיון צרוד של שכן אינו חדל לנגן. החלק מסתיים בבירוקרטיית הוויזה לאוסטרליה, שנפתרת בידי קצין אנגלי בקומה העליונה, ובמראה של תהלוכת לוויה סינית עליזה המלווה במוזיקה.