De Essentia Patris Et Filii
על הספר
„De Essentia Patris Et Filii” מאת ז׳.-פ. מין הוא חיבור תאולוגי שנכתב בראשית העת החדשה. הספר משמש כהגנה מפני פרשנויות כופרות של טבע האב והבן בדוקטרינה הנוצרית. הוא דן בפירוט ביחסים בין האב, הבן ורוח הקודש, במטרה להבהיר את ההבנה המסורתית של השילוש. תוכן הספר נסוב סביב טענות תאולוגיות מרכזיות המעוגנות בכתבי הקודש, תוך הדגשת היחסים האלוהיים בין האב לבן, וכן חשיבותה של רוח הקודש בהקשר זה. הוא עוסק בטענות ובפרשנויות כופרות שונות ומפריך אותן, שכן הן עלולות לעוות את ההבנה של השילוש. נוסף על כך, הוא נשען על טקסטים נוצריים מכוננים, וטוען לאחדותם ולדו־קיום של ישו ושל האל. באמצעות שילוב של כתבי הקודש והצגה תאולוגית, מנסה מין לחזק את האמונה האורתודוקסית מול השקפות מתנגדות מתהוות.
