"A child's guide to reading" מאת ג'ון אלברט מייסי הוא מדריך ספרותי ומדריך קריאה שנכתב בראשית המאה העשרים. מתוך כוונה לסייע לקוראים צעירים (ולמי שמנחה אותם) לעבור מעבר ל״ספרי נוער״ חולפים אל עושרה המתמיד של הספרות, הוא מסביר מדוע וכיצד לקרוא, מגן על הסיפורת, השירה, ההיסטוריה והמסות, ומציע רשימות ודוגמאות מעשיות להכוונת הטעם אל הגדולים בלי להיות נוקשה או מתחסד. פתיחת החיבור משווה מדריך ספרותי טוב למדריך מנוסה ליערות מיין: מועיל אך לעולם אינו תחליף למאמץ של הקורא עצמו, לשיפוטו ולשמחת הגילוי. הוא דוחה רשימות קבועות של ״מאה הספרים הטובים ביותר״, משבח את המילון, ומראה כיצד מפגשים מקריים (מיל המוצא את וורדסוורת') יכולים לעצב חיים, תוך שהוא מזהיר את הקוראים לבחור ספרים המעירים את המיטב שבהם. לאחר מכן הוא טוען לקריאה כמגע עם המוחות הטובים ביותר — ומתמודד עם ספקני ה״למדנות מן הספרים״ בדוגמאות חיות (לינקולן עם שייקספיר, גרנט עם סקוט וקופר, קריאתו הכוללת של נפוליאון, הסופרים המעצבים של פרנקלין) — וקורא למעורבות קשובה, שלעתים כוללת קריאה חוזרת ואף שינון. לבסוף הוא פותח את פרקו הארוך על הסיפורת: מגן על הרומן (עם שנינותה של ג'יין אוסטן), מסביר עלילה, דמות, תיאור וסגנון באמצעות ״הנרי אסמונד״ של תאקרי, מדגיש את האחריות המוסרית של מספרים (דרך טרולופ), מפיג את המחלוקת בין רומאנס לריאליזם בדוגמאות מסקוט, דיקנס ואחרים, מזהיר מפני דיאלוג בלתי אותנטי ותיאור רפה, ומציע עצה רגועה ומעשית לבחירת רומנים (וסיפורים קצרים) בטרם הוא יוצא לרשימת קריאה מגוונת וממשית.