„The spirit-rapper; an autobiography“ מאת אורסטס אוגוסטוס בראונסון הוא אוטוביוגרפיה בדיונית שנכתבה באמצע המאה ה־19. היא בוחנת את עלייתה של המֶסְמֶרִיזְם ושל הספיריטואליזם המודרני באמצעות סיפור בגוף ראשון של תושב ניו יורק בעל חשיבה מדעית, שהסקרנות מובילה אותו אל ראיית הנסתר, נקישות רוחות והזזת שולחנות. לצד אנשי כמורה, רפורמיסטים ורדיקלים חברתיים, הוא בוחן את הטענות בדבר תופעות אלה ואת הסכנות הטמונות בהן, ושוקל את המדע, האמונה וההשלכות המוסריות. פתיחת העלילה מציגה הצהרה מקדימה שלפיה היצירה משלבת עובדות עם “מנגנון” בדיוני כדי לבחון את התגלויות הרוחות ואת קשריהן להתלהבויות רפורמיסטיות. לאחר מכן מתאר המספר את חינוכו המדעי הרציני ואת הספקנות המוקדמת שלו, את היכרותו עם הדגמותיו המשכנעות של מֶסְמֶרִיסְט צרפתי, ואת חוג בני־שיחו המתווכחים אם מקורן של התופעות בדמיון, בכוח “דמוני” אנושי או במשהו אפל יותר. עם התפשטות המֶסְמֶרִיזְם, מתרגל קל־דעת בשם ג׳ק ויטלי הורג את ארוסתו בשל שימוש־יתר בו ונרדף בידי הופעתה, בעוד המספר עצמו מפתח תשוקה עזה לכוח נסתר. בין הרפורמיסטים בפילדלפיה הוא עד לניסויים שעולים על סוגסטיה גרידא, ואף עורך אותם—מֶסְמֶרִיזְם מרחוק, חפצים ממוגנטים המעוררים טראנס וראיית נסתר החורגת מכל “ראפורט”. הוא לומד דיבור וכתיבה אוטומטיים תחת רצון זר, ואז עובר להשתמש בחפצים כמכשירים, יוצר תנועת שולחן ונקישות מקודדות, ונאמר לו שיוכל להשיג ידע רב יותר רק אם יטהר את מניעיו—בדיוק כשהקטע נקטע.
„... אין זה רומן; אין זה סיפור אהבה; אין זו ביוגרפיה של אדם אמיתי; אין זו עבודת דוקטורט, מסה או חיבור שיטתי; ואף על פי כן, אולי יש בו יסודות מכל אלה ...“ — הקדמה