טרגדיות מיניות“ של פרנק ודקינד היא אוסף מחזות שנכתבו בשלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. האוסף כולל את המחזות “התעוררות האביב“, “רוח האדמה“, “תיבת פנדורה“ ו“גיהנום!“, והוא מתמודד באופן גלוי ומערער עם תשוקות מיניות, צנזורה וחישוביות בורגואזיים. המחזות מתמקדים בבני נוער רגישים ובבני בוגרים אגרסיביים או נטיים להתנהגות לא מוסרית – במיוחד התלמידים מלכיור, ונדלה ומוריץ, וכן הדמות המרכזית לולו – על מנת לחשוף את האופן שבו סמכות ומוסר משנים את החיים האישיים. הפתיחה של האוסף מציגה את המחבר כמעורר של שינויים, קדם לאקספרסיוניזם, ולאחר מכן מתחילים המחזות ב“התעוררות האביב“. אנו פוגשים את ונדלה, המתקשה להתאקלם בנימוסי הבגרות; את התלמידים מלכיור ומוריץ, המדן על נושאים מיניים ומתמודדים עם לחץ אקדמי; וכן בנות שחושפות על התעללות בבית, במיוחד מרתה. מוריץ מסתכל בסוד על רשימות הציונים שלו, וכאשר הוא עובר את המבחנים בהצלחה, הוא מרגיש הקלה לפני שהדאגה חוזרת. ביער, מלכיור וונדלה מתווכחים על נושאים מיניים ומוסר; לאחר מכן מתרחש מקרה מבלבל בו היא מבקשת שיגעו בה והוא אובד את השליטה בעצמו. סצנות לאחר מכן מעמיקות את ההתעוררות המינית ואת הבלבול שנוצר: שיחות גלויות לב של מלכיור עם מוריץ (ואמו הסובלנית), העקביות של אמה של ונדלה בנוגע למקורם של ילדים, ההתרפאות הסודית של הנערה הנס, וכן מפגש מתחולל ביער בין מלכיור לוונדלה. מכתב מראה שאמו של מלכיור מסרבת לממן את בריחתו של מוריץ ומעודדת אותו להיות חזק; ונדלה שוהה בגן בשמחה עמומה וסודית; ומוריץ, ליד הנהר בשעת הערב, נוטה לייאוש.