„פסיכולוגיה ופרקטיקה חברתית” מאת ג'ון דיואי הוא חיבור מדעי שנכתב בראשית המאה ה־20. הספר דן ביחסים המורכבים בין פסיכולוגיה לחינוך, ומדגיש כיצד עקרונות פסיכולוגיים צריכים להנחות את הפרקטיקות החינוכיות. דיואי בוחן כיצד שיטות החינוך עוצבו על ידי הנחות פסיכולוגיות, ומתאר את הצורך בהבנה מגובשת יותר של הפסיכולוגיה בכל הנוגע לפרקטיקות חברתיות, במיוחד בהקשר של החינוך. בחיבור זה טוען דיואי כי מערכת החינוך המסורתית מיישמת לעיתים קרובות מושגים פסיכולוגיים באופן שגוי, בייחוד בכך שהיא מתייחסת לילדים כאל „מבוגרים קטנים” במקום לראות בהם יחידים הנמצאים בתהליך של צמיחה. הוא מדגיש את חשיבות ההבנה של ההבדלים הבסיסיים בין הפסיכולוגיה של הילד לזו של המבוגר, ובפרט את הצורך שהחינוך יאפשר היווצרות גמישה של הרגלים אצל ילדים. דיואי סבור שהכרה במציאויות פסיכולוגיות אלה עשויה להוביל לפיתוחן של פרקטיקות חינוכיות יעילות יותר, המותאמות לצרכים האישיים והחברתיים של התלמידים, ובסופו של דבר לאפשר להם לגדול ולהיות חברים אחראים בחברה. הספר דוגל בקשר אורגני בין התיאוריה הפסיכולוגית לבין המעשה החינוכי, כדי לטפח הבנה מעמיקה יותר של ההשלכות האתיות הכרוכות בהוראה ובלמידה.