I simboli : in rapporto alla storia e filosofia del diritto, alla psicologia…
על הספר
"I simboli : in rapporto alla storia e filosofia del diritto, alla psicologia…." מאת גוליילמו פררו הוא פרסום מדעי שנכתב בשלהי המאה התשע־עשרה. החיבור חוקר כיצד סמלים צומחים מפסיכולוגיה אנושית ומצרכים חברתיים, וקושר אותם להתפתחות המשפט, הדת, הלשון והמוסדות. הוא מקדם את הרעיון שחוק המאמץ המנטלי המינימלי והאינרציה המנטלית שולטים בפרקטיקות הסמליות, עם השלכות ממשיות על הצדק, הפוליטיקה והטעות הקולקטיבית. פתיחת היצירה מציגה הקדמה קצרה המגדירה את הספר כחקירה מקדימה ומייחסת את ההשראה העיקרית ל־Saggio sui segni של פאולו מרצולו, תוך טענה שהבנת הסימבוליזם יכולה למתן עוולות חברתיות הנולדות מחולשות אינטלקטואליות. המבוא מפתח שני עקרונות מנחים: בני אדם נמנעים מעמל מנטלי (חוק המאמץ המינימלי) והתודעה אינרטית אלא אם מעוררים אותה קלט חושי; תשומת הלב נדירה ומעייפת, רוב החשיבה היא אסוציאציה לא־מודעת, מוסדות מתפתחים בצעדים קטנים ומעשיים, ותחושות מחיה רעיונות ורגשות (מאויר בהיפנוזה, דינמוגנזה ודוגמאות יומיומיות). חלק א נפתח בהסבר ״סמלי הוכחה״: לפני הכתיבה והארכיונים השתמשו חברות במעשים גלויים כראיה — מסירת גוש אדמה להעברת קרקע, נגיעה בדלת או בציר כדי להעביר בית, הובלת כלה מביתה, קוּוואד כתביעת אבהות פומבית, הלשת או העברת איבר מעל מאומץ, הצעת מפתחות או נשק לאות כניעה, מסירת נשק לשחרור עבד, פתיחת דלתות או שליחת אדם משוחרר אל צומת דרכים, הבערת אש הבית מחדש לציון מושב חדש, והשלכת אבנים לגנות עבודות חדשות. הפרק הבא פונה לסמלים ״תיאוריים״ ולממנוניקה פרימיטיבית (חריצים, קשרים, קיפו, אבנים ועמודים מסומנים, מקלות משפחה, חניתות ודגלים להכתרה), ומראה כיצד סימנים מוחשיים כאלה החליפו מסמכים; הוא נסגר כשהדיון עובר ממכשירי זיכרון אל הופעת הכתיבה הפיקטוגרפית.
