"מימוזות וכריזנתמות" מאת איגנאץ קונוש הוא אוסף סיפורי עם שנכתב בראשית המאה העשרים. הוא מציג אגדות ומיתוסים יפניים בעיבודים מוזיקליים ועשירים בחרוזים, ממוסגרים במסה רפלקטיבית על רוח יפן, פולחן הטבע והשקפת העולם השינטו-בודהיסטית. כפריים צנועים, אלוהויות שרירותיות ויצורים מדברים עוברים דרך גלגולים וניסיונות המגיעים למוסר השכל עדין ובלתי נשכח. פתיחת האוסף משלבת הקדמה תרבותית לירית עם "סיפורי הקסם" הראשונים. המסה מציירת את נופי יפן וחגיגותיה, מסבירה את הערצת האבות ואת הרגישות השינטואיסטית השמשית, וממחישה את "החיוך היפני" המטופח באמצעות אנקדוטה על ידיד מספר סיפורים הנושא את אבלו בשלווה; היא גם חוגגת את חיבתה של הדמיון העממי לסמלים, לעונש ולגמול ולאירוניה קלה. הסיפורים הראשונים נפרשים אז בקצב מהיר: מעיין משיב לזוג זקנים את נעוריהם עד שהפרזה הופכת את האישה לתינוקת; נער בגודל אגודל משרת אציל, מביס שד וגדל לגבריות בעזרת שוט קסום; דייג נושא מבקרת מסתורית שהיא בת ים וחייבת לשוב אל הים, ומשאירה לו חיים ארוכים; נערה טובת לב מקבלת תותים בחורף מרוחות העונות בעוד קרוביה האכזריים נספים בשלג; גשם ועננות סערה אינם מצליחים לקלקל את חגיגת הירח; שרשרת משאלותיו של חוצב אבנים מסתיימת בשביעות רצון ממלאכתו שלו; ועפרונים לומדים לשיר ביום בעוד נשמות כוכבים שומרים על שקט הלילה. לאורך הכול, הקצב שירי-המשקל, העונות והישויות השמימיות המואנשות, והתפניות המוסריות הבהירות קובעים את הטון לסיפורי העם הבאים אחריהם.