דיקשונר הסלנג של סוף המאה" מאת שארל וירמייטר הוא לקסיקון שאוסף בשלהי המאה ה-19. דיקשונר יסודי זה מתמחה בשפת הסלנג, צורה של עגה המשמשת בדרך כלל בקרב שכבות החברה הנמוכות יותר, עוברי עבירות ואנשי התרבות הבוהמית של פריז באותה תקופה. מטרת העבודה היא לתעד את המילים החיות ולעתים קרובות המסובכות שנוצרו במסגרת תרבויות אלה, ולהציג תובנות לגבי הביטויים והמשפטים הייחודיים שלהן. הכתיבה בדיקשונר משקפת את האותנטיות והחוויה האמיתית של המחבר, אשר התעמק במגוון רחב של חברות חברתיות – החל מסדנאות ועד לשכונות הצפופות והמטען של פריז. וירמייטר מדבר על האופי המתחלף של הסלנג, אשר מתפתח ומשתנה במהירות, כמו התרבויות שממנן הוא נוצר. באמצעות אנקדוטות והגדרות מחקריות, המחבר מבליט את ההשפעה ההדדית המרתקת בין שפה לחברה, ומזמין את הקוראים להבין את הסלנג לא רק כצורה של עגה, אלא כמראה של הערכים, הפילוסופיות והמציאות של התקופה.